November 21, 2021

נהיגה ראשונה: DS4 החדש על ידי אלכס פדואה

נהיגה ראשונה: DS4 החדש על ידי אלכס פדואה

מעצב המכוניות והמוצרים אלכס פדואה, שהרזומה המרשים שלו כולל בין השאר עבודה כמעצב מכוניות בצרפת, כהונה בת 11 שנים כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ושותפות בפרויקטים עם מעצב-העל פיליפ סטארק, פוגש לראשונה ב-DS4 החדשה בנהיגת בכורה בפריס ולוקח אותה למסע בעולמות העיצוב. מה הופך מכונית ליפה ומה יעורר את הרגשות?

“Only shallow people don’t judge by appearance” Oscar Wilde

כמה זמן לוקח לנו להחליט אם מאכל טעים? המלצר במסעדה מגיש לך מנה מהבילה, אתה נועץ מזלג ומגיש אל פיך נתח ריחני נוטף רוטב. ברור לי שרוב האנשים בעולם אינם צריכים יותר מחלקיק שניה כדי לדעת אם המאכל ערב לחך, גם להססנים שבינינו אין צורך בהתייעצות, ואף לא בטבלת אקסל.

זה בדיוק מה שקורה לדעתי במפגש חזותי ראשון עם מכונית. איננו זקוקים ליותר משבריר שניה להחליט מה דעתנו הבסיסית על העיצוב. האם המכונית יפה? מכוערת? משעממת? מפתיעה? משונה? מאכזבת, רגילה, צפויה? המידע הזה נקלט ומעובד בשבריר שניה, במבט ראשון. מכאן הקלישאה שאין הזדמנות שניה לרושם ראשוני.

כשראיתי לראשונה את ה-DS4, ידעתי בהבזק שאני אוהב אותה ושהיא מוצלחת עיצובית. מכל זווית ומכל מרחק, גם בהתבוננות שניה ושלישית. לאחר שהאימפקט שוכך, אפשר לבחון באורך רוח את משטחי המכונית, את המפגשים בין הקווים, להתענג על הפרטים, ההשתקפויות, איכויות הגימור וכל השאר. גם את המבחן הזה עברה המכונית בהצלחה רבה. החיבור אליה התהדק.

ברור לי שההתבוננות שלי אינה יכולה להיות תמימה לגמרי, והיא מורכבת משנים רבות של ניסיון, הכרות עם המקצוע, הבנה של האתגרים ורגישות גדולה למורפולוגיה הייחודית לעולם זה. עם זאת, הצלחתי לא לאבד את תום התגובה הראשונית, האינסטינקטיבית והטהורה. גם כצופה “בתול” וגם כמקצוען מנוסה, אני חייב לברך את צוות העיצוב ומנהלי המותג, על עבודה לא פחות ממצוינת.

לאחר הרושם הראשוני מ-DS4, מתחיל הניתוח האנליטי, וצצות להן שאלות. מהי זהותה של המכונית? האם שייכת במובהק לקטגורית מכוניות יוקרה? מכוניות ספורטיביות? שילוב? מהו המינון שבין אלגנטיות וספורטיביות? כמה חידוש צורני יש בעיצוב ואיך הוא משתלב בתחושת המוכר?

ובכן, מדובר במכונית בעלת פרופורציות וסילואטה מאד מובהקות, המעניקות לה מצד אחד מראה אתלטי ושרירי, ומצד שני איכות ואלגנטיות של מכונית פרמיום. ארוכה, מרווח נדיב בין הגלגלים (גדולים מאד, בהתאם לפנטזיית כל מעצב מכוניות), ולמרות גובהה, מעוררת תחושת זרימה ויציבה נמוכה וספורטיבית. המכונית מקרינה אופי מאד ייחודי, כריזמטי אך לא צעקני.

 

חזרה לזהות הצרפתית

לאיזו משפחה שלא תשתייך ה-DS4 – ברור לי שהמעצבים ואנשי הפיתוח הגדירו היטב את הכיוון והקפידו על המינונים המדויקים בין חדש למוכר. העיצוב רענן, חדש, מפתיע, אפילו נועז, אך נזהר מלחצות את הקווים. יש בו דיאלוג נכון עם סממנים אופנתיים של התקופה, אך הוא עושה בהם שימוש אחר, אלגנטי, מדויק וצרפתי. זוהי הגדרה שהיתה חסרה לי שנים רבות. אפשר לומר (בצער), שבשלושים שנים האחרונות היטשטשו וכמעט נעלמו סממנים “לאומיים” בעיצוב המכוניות האירופאי. אם עד שנות השבעים והשמונים אפשר היה עדיין לזהות עיצוב אנגלי, גרמני, איטלקי, צרפתי ואף שוודי, הרי שאלה התפוגגו להם עם הזמן. תסמונת הכפר הגלובאלי לא פסחה על עולם עיצוב המכוניות, ובבתי העיצוב השונים ברחבי העולם התחלפה ההומוגניות ברב-תרבותיות (ברוכה מאד בפני עצמה). ברוב משרדי העיצוב של יצרני המכוניות מדברים אנגלית, ואפשר למצוא שם נציגים ממדינות רבות מאד. התופעה מתחילה כמובן בבתי הספר לעיצוב. בשנים שלמדתי ולימדתי ברויאל קולג’ אוף ארט בלונדון, זכיתי לפגוש סטודנטים ממגוון גדול של ארצות, כולל איראן, יוון, רוסיה, הודו וכמובן יפן, קוריאה וסין. בארוחת צהרים בעבודתי יכולת לפגוש סביב שולחן אחד נציגים מדנמרק, הולנד, צרפת, סקוטלנד, ארה”ב, וכן, ישראל.

הרבגוניות התרבותית אמורה הייתה להפרות את המעצבים, להרחיב את אופקיהם ולתרום לפירות מעניינים ומפתיעים, כפי שקרה בעולמות המוסיקה והבישול, למשל. לצערי, בגלל ניהול מאד מוכוון שוק ומוגבל בהתבוננותו, קיבלנו וממשיכים לקבל מכוניות דומות זו לזו, שאיבדו את זהות מקום הולדתן. כאילו כל היצרנים המתחרים זה בזה, הושיבו את מעצביהם בסטודיו אחד. דווקא בעיצובה של ה-DS4, אפשר לחוש בנופך צרפתי מבורך. משהו מן האלגנטיות והייחוד שהורגלנו בהם, עם התבוננות רעננה ומבט שמופנה לעתיד.

נשי,  גברי?

גם אם איננו מודעים לכך, נטייתנו האינסטינקטיבית היא לראות במכונית מעין יצור חי: יש בה כיווניות, תנועה, חרטום, ואף תחושה של הבעת פנים. בשפות בהן מובדלים המינים, עברית, גרמנית וצרפתית למשל, ההתייחסות למכונית היא על פי מינה הדקדוקי. בעברית, נקבה, וגם בצרפתית תקנית ובעגה, המכונית היא נקבה (voiture, une bagnole une). עם זאת, יש מכוניות שמקרינות גבריות ויש נשיות יותר. המכוניות המוצלחות ביותר עיצובית, לטעמי, משלבות בין השניים ומינן חמקמק. לדוגמה, יגואר E-טייפ המיתולוגית, המאופיינת בשריריות ועוצמה, אך חמוקיה נשיים משהו. ה-DS4 נתפשת בעיני כיצור מורכב, המסרב להיכנס בקלות למי מהקטגוריות.

 

איך מערבבים שמן ומים?

 בעיצוב ה-DS ניכר מהלך נועז של שבירת מוסכמות ושילוב כמעט מסוכן של שתי שפות מורפולוגיות שונות ומקוטבות. מצד אחד משטחים וקווים זורמים, אורגאניים, רכים, ומצד שני גיאומטריה זוויתית, סטאקאטית, חדה. אם המכוניות של שנות השבעים היו במובהק מזוותות, חדות ונראו כטריזים גיאומטריים (ראו למשל את הגולף הראשונה שעיצב ג’יוג’אריו), הרי ששנות השמונים והתשעים הביאו כמעט מהפך, ומשטחי המכוניות התרככו והתגמשו מאד, כולל משטחי הזכוכית, המראות, הפנסים ושאר הפרטים. הניסיון לשלב בין שתי השפות הוא מאתגר מאד, ואם הוא נעשה בכנות, הוא חמקמק ומסוכן. אפשר להשוות זאת לשמן ומים, שאינם מתערבבים.

השפה הגיאומטרית באה לידי ביטוי בכמה אופנים. בעיצוב החיצוני לדוגמה, מאחורי הגלגל הקדמי, במשטח הצד מופיעים שלושה קווים חדים כמו קפלים בבד שיושרו וגוהצו מעט. הם אינם מקבילים לאף קו אחר במכונית, לא לקו הכתפיים ואף לא לאופק ויוצרים מין צומת דינמי ומפתיע. בחזית המכונית, בשני צידיה נמצאים פסי תאורה אנכיים דמויי ברק. זוהי רוח התקופה, והם מופיעים בצורות שונות במכוניות רבות. ב-DS4 הם מעוצבים בצורה ייחודית ומעניקים למכונית דיוקן והבעה מובהקים, אשר נראים למרחוק ומאפשרים זיהוי מידי. זהו אגב, אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני מעצב מכוניות – אפיון חזית המכונית והבעת פניה.

בחזית מופיעים גם שני אלמנטים המאפיינים את מכוניות המותג: מצולעי כרום המחברים בין הפנס לשבכה הקדמית, אף הם גיאומטריים וכביכול חדים ונוקשים. במבט נוסף, מתגלה הטיפול התלת-ממדי הפיסולי, המעניק להם גמישות ספורטיבית ומאפשר לנו לקבל בטבעיות את הזיווג בין המורפולוגיות. כונס האוויר המרכזי בחזית, בנוי ממרקם של מעוינים אופקיים, חדים ומדויקים. הם מופיעים כפרט חותם החוזר על עצמו במקומות רבים, בעיקר בפנים המכונית, אם פיסית ואם דיגיטלית במסכים השונים.

 

פנים המכונית

שילוב השפות העיצוביות בחלל הפנימי של ה-DS4 הוא מוצלח מאד. ללא פשרות, וללא מהילת יינם, הצליחו המעצבים לסגנן אמירה נועזת, משמעותית ומעניינת. זאת ללא אובדן כל התחושות החיוניות – נוחות, זרימה, אלגנטיות, יוקרה, נחשקות. עיצובו של לוח המחוונים משכיל לרקוד על שתי חתונות – מצד אחד תחושת מינימליזם מוקפד וכמעט נזירי, ומצד שני עושר של פרטים וחומרים בגימור משובח. גם כאן מופיע מוטיב המעוין בצורות שונות.

לאורך קו אופקי נדיב משובצים מעוינים כאבני חן. השילוב של מצולעים נוקשים בטופוגרפיה גמישה ואורגנית, מעורר התפעלות. ללא כל ריכוך ופשרות, מיקמו המעצבים מעוינים מדויקים, חדים ונקיים, זה לצד זה, כשחלקם משמש כאביזרי שליטה במערכת המיזוג. בניגוד לכל הצפוי, השילוב החזותי והטאקטילי מושלמים. היד פשוט נשלחת מאליה אל האלמנטים המעוינים, ותחושת המגע והתנועה חושנית ואיכותית – למרות הצורה הפשוטה ו”היבשה”.

ללא פשרות

הרבה מן ההצלחה נובע מגישתה הלא מתפשרת של החברה לחיוניות העיצוב, גם אם הייצור מורכב ויקר יותר. אחת הדוגמאות המרתקות היא שלושה קווי תפירה תמימים לכאורה, שחוצים משטח פנימי מרופד של דלת קדמית בגרסה המאובזרת. הקווים אינם מגיעים לסוף המשטח, אלא נראים כאילו הם מתפוגגים לקראת הקצה. מראה נונשלנטי, אלגנטי, ולא שגרתי. יצרני הדלת ניסו להתווכח ולהימנע מן העיצוב הזה, ורצו שהקווים ימשיכו עד סוף המשטח. הסבירו שאין אף מכונה או רובוט שיצליחו לסיים את התפירה בעיצוב כזה. העבודה תיאלץ להיעשות בצורה ידנית, על ידי אומנים מומחים שזמנם יקר. אנשי הפיתוח לא ויתרו, והתוצאה היא קווי תפירה איכותיים ויוצאי דופן, בדיוק כפי שרצו המעצבים. אני משוכנע שרוב האנשים לא יבחינו בפרט הזה, לפחות לא ברמה האנליטית, כפי שאולי לא יבחינו בקיומו של תבלין נדיר במנה במסעדת מישלן. עם זאת, ההשפעה של פרט כזה גם על הלא מקצוענים, היא קריטית. לכן מובנת ומבורכת ההתעקשות על הבאתו לידי ייצור סדרתי.

אוסף פרטים כאלה מצטבר לכלל איכות מרשימה מאד. ברור שהעיצוב נתמך לכל אורך הדרך בהנדסה מקצועית ומצוינת. ללא דיאלוג רציף בין עיצוב והנדסה, אין סיכוי להגיע לאיכות כזאת במוצר סדרתי תעשייתי.

גם המסך המרכזי ממוקם בצורה רגישה ואינטליגנטית – המעצבים לא נכנעו לדיקטטורת הטאבלטים שהשתלטה על כל כך הרבה מכשירים ומכוניות, כמו הטסלה לדוגמה. המסך משולב בצורה אורגנית ורכה במשטח האופקי, ואינו כופה את המלבן המשעמם והזר על הסביבה הזורמת. עוד אלמנט מפתיע ומוצלח מאד הוא הקונסולה המרכזית הממוקמת כאי עצמאי בין מושב הנהג למושב הנוסע. היא מאפשרת שליטה אינטואיטיבית ופשוטה של הנהג באלמנטים רבים על המסך המרכזי, באמצעות ליטוף בקצות האצבעות. תנועת האצבעות על המסך הקטן בקונסולה משאירה שובל מואר המורכב ממעוינים רבים, בדומה לזנבו של מטאור זוהר, או כמו אדוות על פני המים.

זוהי עוד הצלחה לא זניחה בהתמודדות עם אתגר קשה: יצירת DNA ייחודי ומובהק של המכונית. בכל מקום שתימצא, בחוץ או בפנים, מאחור או מלפנים, תמיד תחוש את הזהות המיוחדת של ה-DS4 בלי שהדבר יעיק.

 

סיכום

למרות היותי מעצב מכוניות, איני מוצא עצמי תכופות חושק במכונית זאת או אחרת. אני יכול להעריך עיצוב של כמה מכוניות בנות זמננו, שלא להזכיר כמה קלאסיות מיתולוגיות, להתפעל מכמה דגמים יוצאי דופן, ולשבח בליבי את עבודת המעצבים. לעיתים רחוקות ביותר, אני חושב לעצמי – הלוואי שהייתה לי מכונית כזאת. אני מודה, שבאופן נדיר ביותר, ולאחר נהיגה של כמה שעות ב-DS4, התגנבו לליבי הרהורי עבירה.